עצמון ואח' נ' נוה מורן בנין והשקעות בע"מ ואח'

פסק דין

עניינה של תובענה זו הינו במחלוקת בין רוכשי דירה (התובעים) נגד מוכריה (הנתבעות) באשר לחובתן של הנתבעות להצמיד חניה לדירתם וכן לפצותם בגין ליקויי הבניה שנתגלעו בה.

א.עיקר טענות בעלי הדין

1.התובעים התקשרו ביום 23.8.00 עם הנתבעות בהסכם (להלן: "ההסכם") לרכישת דירה בת שתי קומות להלן: "הדירה") בבנין שהוקם על ידי הנתבעות ברחוב לילנבלום 1 בתל- אביב (להלן: "הבנין").

2.לגירסת התובעים הם הונעו לרכוש את הדירה האמורה בשל מצוקת החניה באזור והבטחת הנתבעות להעמיד לרשותם חניה זמנית וכן להצמיד להם בבוא היום חניית קבע (להלן: "החניה הצמודה") וזאת במסגרת בניית שלב ב' של הבנין.

3.התובעים טוענים כי לאור דרישתם של התובעים לעיל ועקב החשש כי סיום שלב ב' של הבנין יתעכב, דרשו התובעים כי תינתן להם חניה זמנית וכי מר יעקב קורן (להלן: "קורן") הסכים לכך בשם הנתבעות וזאת בעל פה ולאחר שקורן השיאם בהבטחה כי ניתן לסמוך על דיברתו.

4.התובעים מוסיפים וטוענים כי הדירה נמסרה להם באיחור ניכר ועם קבלת החזקה בה פעלו להסדרת חניה זמנית במסגרת הסכם שכירות ומשלא צלח הדבר בידם נחתם בין התובעים ובין חברת הילה ר.ג הסכם שכירות שני (להלן: "הסכם השכירות השני") בגדרו ניתנה לתובעים זכות שכירות בחניה מתחת לבנין לתקופה בת שנה + אופציה לשנתיים נוספות (להלן: "החניה הזמנית") וכי הנתבעות חתמו על כתב התחייבות כלפי התובעים לכיסוי דמי השכירות כלפי חברת הילה, בגין החניה הזמנית.

5.התובעים טוענים כי ביום 30.6.05 הופסקה תקופת השכירות של החניה הזמנית והתובעים נאלצו להפסיק ולחנות בה למרות מחאותיהם והעובדה כי לא הוכשרה עבורם החניה הצמודה.

התובעים טוענים כי הנתבעות הפרו את ההסכם באשר לא העמידו לרשותם חניה צמודה, קבועה כמתחייב מן ההסכם.

6.להלן טענו התובעים כי הנתבעות ערכו כלפיהם מצג שווא לפיו בניית החניה הצמודה במסגרת שלב ב' הינו בבחינת עניין מנוי וגמור בעוד שבפועל במועד הגשת התביעה טרם החלו הנתבעות בבניית שלב ב' – התובעים עותרים איפוא לאכוף על הנתבעות את התחייבותן להעניק לתובעים חזקה ובעלות בחניה צמודה ולחילופין לפצות אותה בגין ירידת ערך הדירה בסכום של 90,000 ש"ח.

7.בנפרד ובמובחן טענו התובעים כי בדירה נתגלעו ליקויי בניה מחמת רשלנות בבנייתה והנתבעות הפרו את התחייבותן על פי ההסכם ועל פי הוראות הדין לביצוע תיקון ממשי ובר קיימא של הליקויים.

8.התובעים עתרו לחייב את הנתבעות בתשלום פיצויים בגין ליקויי הבניה בסכום של 85,000 ש"ח וכן בפיצויים בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ש"ח.

התובעים העמידו את תביעתם על סך 225,000 ש"ח.

9.הנתבעות הגישו כתב הגנה בגדרו הכחישו את מרבית טענות התובעים וכפרו בזכותם לקבלת העתירות שנכללו בכתב התביעה.

10.הנתבעות טענו כי בהסכם לא נקבע מועד כלשהוא להשלמת שלב ב' שרק בגדרו הובטחה לתובעים חניה צמודה.

11.להלן טענו הנתבעות כי במהלך המשא ומתן נלקחה בחשבון האפשרות כי בניית שלב ב' תתמהמה אך לא ניתנה לתובעים כל התחייבות או הסכמה להעמיד לרשותם חניה זמנית ללא תמורה.

12.אשר להסכם השכירות טענו הנתבעות כי עסקינן בהסכם מיום 28.5.02 שהיווה חלק מהסכם פשרה אליו הגיעו בעלי הדין ביום 30.4.02 בעקבות האיחור שחל במסירת הדירה.

13.הנתבעות הוסיפו וטענו כי בניגוד לגירסת התובעים באשר למצוקת חניה באזור - כי בקרבת מקום קיים חניון ציבורי בתשלום.

14.להלן טענו הנתבעות כי תוכנית בניית שלב ב' עומדת להתבצע וממילא תקויים התחייבותן להקצות לתובעים חניה צמודה.

15.הנתבעות כפרו באחריותן לליקויי הבניה וטענו כי אלו אשר נגרמו באחריותן תוקנו על ידן והתובעים אישרו כי אם יבוצעו התיקונים, לא תהא להם תביעה נגד הנתבעות.